תרומה לזכרו של ד"ר למברג, מנהיג קהילת יהודי זדוינסקה וולה, אשר נרצח ע"י הנאצים

ימים ספורים לפני יום הזיכרון לשואה ולגבורה, הגיעה ד"ר בינה הכהן למרכז הרפואי ע"ש ברוך פדה, פוריה, כדי להנציח את זכרו של דודה. ד"ר יעקב למברג, מנהיג קהילת זדוינסקה וולה, אשר טיפל והציל רבים מבני הקהילה היהודית בפולין, במהלך מלחמת העולם השנייה ונרצח לאחר שסרב לשתף פעולה עם הנאצים, ב1942. הציוד לחדר הטראומה החדש בבית החולים נתרם מעזבונם של בתו וחתנו רינה ושמשון גרונדמן ז"ל.

ד"ר בינה הכהן, כיום בת 85, הגיעה עם בני משפחתה למרכז הרפואי פוריה, כדי לבקר במלר"ד ובחדר הטראומה החדש. ד"ר הכהן תרמה לאחרונה סכום של כ 500,000 ₪ למען רכישת הציוד הנדרש לחדר הטראומה. לדבריה החליטה לתרום לבית החולים את הסכום הנדרש מעזבונם של בת הדוד שלה, רינה גרונדמן ובעלה, לזכרו של אביה של רינה ודודה של ד"ר הכהן, ד"ר יעקב למברג.

ד"ר הכהן, מספרת בהתרגשות רבה על הקשר ההדוק שהיה בין המשפחות בילדותם בפולין. כשפרצה מלחמת העולם השנייה, דודה, ד"ר למברג, היה ממנהיגי הקהילה היהודית בעיר זדוינסקה וולה(כ-40 ק"מ מהעיר לודג'), שהיהודים מנו למעלה משליש מתושביה ופעיל בולט בתנועה הציונית. לאחר כיבוש פולין, הוציאו הגרמנים פקודת גירוש ל-400 משפחות יהודיות בעיר. ד"ר למברג, לבקשת וועד הקהילה, ניצל את קשריו מלפני המלחמה עם ראש העיר הפולני ושכנע את הגרמנים להמיר את הגירוש בתשלום כופר כסף ונכסים. באותה שנה, בדצמבר 1939 קיבלד"ר למברג רישיונות עליה (סרטיפיקאטים) לארץ ישראל עבורו, עבור אשתו פרידה ושני ילדיו.ראשי הקהילה התחננו שיישאר והוא החליט לוותר על הרשיונות שיכלו להציל את חייו וחיי משפחתו ולהישאר בפולין.

באביב 1940, לאחר הקמת הגטו בעיר, הצליח ד"ר למברג לשכנע את הגרמנים להקים חווה חקלאית בגטו. בחווה הם העסיקו קבוצה גדולה מבני הנוער היהודים אשר קבלו הכשרה חקלאית, למדו עברית, תולדות עם ישראל והציונות, ואף השתתפו באימוני כושר גופני ותרגילי סדר. התוצרת החקלאית מהחווה סייעה מאד להזנת הקהילה המורעבת. בקיץ אותה שנה, מונה ד"ר למברג לעמוד בראש מועצת היהודים - ה"יודנראט" של הגטו. ד"ר הכהן ליקטה סיפורים רבים על דודה הנערץ מאותה תקופה, לדבריה הוא לא שכח לרגע לשמור על כבודו כיהודי וכאדם. במגעיו עם הגרמנים הוא כונה בפיהם "היהודי הגאה ", גם כשנאלץ לא פעם לספוג מכות קשות בשל כך.

כאשר נדרש לארגן את עבודת הכפייה שהוטלה על היהודים, הוא עשה ככל יכולתו כדי לשבש ולדחות את המהלך והגיב בחריפות על כל הכאה והתעללות ביהודים. הוא פנה לנאצים ואמר, "כרופא אני אומר לכם, אדם מוכה לא יכול לעבוד או להביא תועלת."

בחג הפורים של שנת 1942,נקרא ד"ר למברג למשרדי הנאצים, שם הורו לו קציני הגסטאפו להכין רשימה של עשרה יהודים שייתלו באותו יום. ד"ר למברג סרב,והודיע כי יהיה מוכן למסור לתלייה רק את עצמו, את רעייתו פרידה, את בנו דוב (בז'ק)ואת בתו רינה. קצין משטרה גרמני, שד"ר למברג הציל את חיי אשתו לאחר שחלתה במחלה קשה, החליט ביוזמתו, להציל את חייו. הוא הכין רשימה של עשרה יהודים שנתפסו במעשי הברחה שונים ושכנע את קציני הגסטאפו לקבלה. העשרה נתלו ביום הפורים שהפך עבור הקהילה ליום אבל.

לקראת חיסול הגטו בזדוינסקה וולה, באוגוסט 1942, והעברת היהודים, חלקם לגטו לודג' וחלקם לאתר ההשמדה בחלמנו, נקרא ד"ר למברג לקצין הגרמני האנס ביבוב, האחראי על חיסול הגטו,אשר הבטיח לו כי יחוסעל חייו אם ישתף פעולה עם הגרמנים בגטו לודג'.ביבוב דרש מלמברג לומר ליהודים שהם יועסקו בעבודה בגטו לודג' ואילו ילדיהם יישלחו לבתי הבראה. ד"ר למברג, שידע על תהליך ההשמדה, סירב והשיב "שמעתי על בתי ההבראה שלכם..." הוא הוסיף כי בתור רופא, בכוונתו לעסוק בגטו אך ורק ברפואה, ואין בכוונתו לשתף פעולה עם הגרמנים.

ב 26.8.1942, לפני צאת הטרנספורט האחרון ללודג', עברו אנשי גסטאפו בין הקרונות ברכבת על מנת לאתר את ד"ר למברג. כשאותר, הוא הובא בפני ביבוב אשר דרש ממנו תשובה לגבי שיתוף הפעולה. לאחר שענה בשלילה, נלקח מן המקום. ד"ר הכהן מספרת שככל הנראה נרצח במקום על ידי הנאצים, או הומת באחד ממרתפי העינויים של הגסטאפו.

פרידה למברג והילדים דב ורינה שהגיעו מגטו לודג' למחנה השמדה, הצליחו לשרוד את הזוועות ועלו לישראל ב1945. שני ילדיו של ד"ר למברג לא הצליחו להביא ילדים לעולם. הבן דב נפטר בגיל צעיר, ואילו רינה נפטרה לפני כשנה. ד"ר בינה הכהן ציינה כי לאחר פטירתם, חשה חייבת להנציח את זכרו של אביהם, דודה, ד"ר למברג בבית חולים. הבחירה במרכז הרפואי פוריה היתה טבעית, הן בשל הרצון לתרום לחדר הטראומה החדש והן בשל היכרותה עם המרכז הרפואי פוריה ועם מנהלו בעבר, פרופ' ברוך פדה ז"ל.