למה?! שאלה קטנה שיכולה לשנות את כל התמונה

כמו בחיים כך גם ברפואה - לא תמיד ברורה לנו הסיבה להתרחשותם של אירועים שונים, ולא תמיד יש בידנו את כל המידע שעשוי לסייע לנו בפתרון הבעיה. אבל לעיתים כל שנדרש הוא לשאול שאלה אחת קטנה שיש בידה לשנות את דרך הסתכלות שלנו ולמעשה באמצעותה ניתן למצוא את הדרך לפתרון הבעיה.

לפני כחודש התקבלה במחלקת קרדיולוגיה, שבמרכז הרפואי ע"ש ברוך פדה, פוריה, חולה אשר סבלה מבעיה לבבית, והופנתה לביצוע צנתור.
במהלך הצנתור אבחנו הרופאים כי יש צורך בפעולה פולשנית מסוכנת מהמקובל או לחילופין ניתוח לב. הרופאים יצאו לשוחח עם המשפחה, על מנת לקבל את אישורם לדרך הטיפול המועדפת. המשפחה העדיפה  את הדרך הניתוחית והחולה נשלחה לניתוח מעקפים בבית חולים אחר.
משך תקופה של כחודשיים, לאחר הצנתור הראשוני והניתוח, המשיכה החולה את המעקב הרפואי במסגרת המרכז הרפואי המנתח. החולה אושפזה שוב ושוב במרכז זה ללא שיפור משמעותי במצבה.


לאחר כחודשיים, קרסה החולה, איבדה את הכרתה. לאחר שבוצעה בה החייאה היא הובהלה אל המרכז הרפואי ע"ש ברוך פדה, פוריה, למחלקה הקרדיולוגית, במצב של חוסר הכרה.


כאן, לאחר טיפול בקירור במשך 24 שעות, התייצב מצבה והיא חזרה להכרה, אך תפקודה המשיך להיות פגום. הצוות המטפל במחלקה הבין כבר בשלבים הראשונים  כי משהו אינו מסתדר.
מזה חודשיים הוא היה הראשון להעיז ולשאול את השאלה המתבקשת: למה?! איך יתכן שחולה שאספקת הדם לליבה תקינה – לאחר ניתוח מעקפים, ממשיכה בסבל עד כדי צורך בהחייאה מחוץ לבית.
בינתיים נדרשה המשפחה להסדיר אפוטרופסות לחולה על מנת שיהיה מי שיוכל לאשר הליך ניתוחי במידה ויידרש.


בזכות התעקשותו של הצוות להעמיק ולחקור התגלתה בעיה רפואית נוספת: חסימה של אחד מכלי הדם המובילים דם למוח.
לאחר קבלת אישור מהאפוטרופוס צונתרה החולה. בצנתור נמצאה חסימה של כ- 90% במוצא של אחד העורקים החולייתיים, שהם עורקים חשובים בחלק האחורי של הצוואר, המספקים דם למוח. החסימה נפתחה באמצעות בלון והושתל תומכון (סטנט) במקום. מיד לאחר הצנתור שבה החולה לתפקוד מלא. לאחר אשפוז קצר לצורך השגחה היא שוחררה לביתה ולשגרת החיים הרגילה שלה.
כל זאת בזכות שאלה אחת קטנה – למה?